ביוגרפיה

נולדתי בכרכור. 1970.

כילד ציירתי המון. ברצינות. פורטרטים, רישומים…תמיד שרתי והתנדבתי לכל הטקסים וההצגות.
בגיל 11 התחלתי ללמוד לנגן בחלילית ואח"כ בפסנתר.
12 – התחלתי לאלתר ולהלחין מוסיקה אינסטרומנטלית ולכתוב שירה.
14 – נפל האסימון שאפשר לכתוב שיר(SONG) ולחבר מילים ומוסיקה.
כל התיכון כתבתי שירים ועד הצבא כבר היו בערך מאתיים.

כשהייתי בן 16 קיבלתי סינתיסייזר אנלוגי JUNO106 וטייפ 4 ערוצים והתחלתי להקליט עיבודים לשירים שלי. את ההתרגשות שבקניית שני הכלים הראשונים האלה אף פעם לא אשכח. שם התחלתי את דרכי כמפיק מוסיקלי והתחלתי להתנסות בעיבודים, סאונדים והקלטות.

בגיל 14 כבר ליוויתי בפסנתר הצגה שאבי, יורם גדיר ז"ל, ביים. "תופים בלילה" מאת המחזאי הגרמני פעיל השלום ברטולט ברכט. את המוסיקה הייתי מאלתר כל ערב מחדש וכך התחלתי בעצם לעבוד כמוסיקאי לתיאטרון, מקצוע בו עסקתי עד גיל 40.
כאן רשימה מלאה של הפקות בהן לקחתי חלק כמלחין/מנהל מוסיקלי/פסנתרן/סמפלריסט :

עבודות בתיאטרון ובטלוויזיה 1984-2010

בגיל 17, לאחר שכבר כתבתי מספר יצירות לכלים שונים, ישבתי כמה חודשים וכתבתי יצירה לתזמורת סימפונית. היצירה הוקלטה אז על ידי בעזרת הסינתיסייזר, אך מעולם לא בוצעה על ידי נגנים.

בצבא שירתתי בלהקת פיקוד דרום. שם הכרתי לראשונה את המושג "טיים" מאחר ולראשונה בחיי הייתי צריך לנגן עם מישהו ולשמור על קצב…
קשה להגיד שהצלחתי להתרגל לתפקידי כקלידן בלהקה, אבל בטוח שלמדתי הרבה מאד על עשיית שירים.

כשהייתי בן 21 אבא שלי מת מוות פתאומי שהשפיע עלי מאד.

בשנים שלאחר הצבא הופעתי עם שירי לבד ובמסגרת הרכבים שהקמתי עם חברים מהלהקה.
במקביל עבדתי בקיבוצים כמנהל מוסיקלי ולמדתי באוניברסיטת תל אביב.
למדתי 4 שנים בחוגים : פילוסופיה כללית, קומפוזיציה באקדמייה למוסיקה,סוציולוגיה, בימוי תיאטרון.

בגיל 25 התחלתי להקליט אלבום בכורה. שמו היה "חיוך ממאה אחרת" ולאחר שסיימתי אותו הבנתי כי אין לו ממש סיכוי להיות מושמע ברדיו וגנזתי.

לאחר מכן באו כמה שנים שבהן עשיתי המון תיאטרון, הופעתי עם השירים שלי ושפכתי המון כסף על הקלטות של דמואים באולפני הקלטה גדולים.
תוך כדי העבודה באולפנים עם טכנאי סאונד נפלאים כמו אייל דפנא, אלדד ברמן, חגי זמיר ועוד, הבנתי יותר ויותר שעניין המיקסים מדבר אלי ושזה משהו שבעצם מעניין אותי לעשות בעצמי.

למזלי באותן שנים חלה מהפכת הפי.סי בתחום האודיו ופתאום היה ניתן לקנות מחשב אישי ולהפוך אותו לאולפן קטן.
מזל נוסף היה שבסוף שנות התשעים ניגנתי בלהיט הכי גדול שהיה לתיאטרון הקאמרי בעשרים שנה האחרונות : "המורדים". עדנה מזי"א כתבה, עומרי ניצן ביים, ערן דינור ניהל מוסיקלית ואני ניגנתי על סמפלר ביותר מ 600 הצגות.

כך יצא שיכולתי לקנות ציוד אולפני והיה לי זמן להקלטות…ב 2002 שחררתי סוף סוף אלבום בכורה – "הכי חזק בעולם". האלבום התקבל יפה במדיה וקיבלתי, בגיל 32, את ההוכחה שהחלום קשור למציאות.

ב 2003 התחתנתי עם נעם שוס, וב 2004 הפכתי לאבא ליואב.

ב 2007 שחררתי אלבום שני, "חלומות חורפיים". גם אלבום זה הושמע והוחמא, אבל אני הרגשתי שהוא מבלבל אותי ומכריח אותי לברר יותר בקפדנות מה בדיוק אני רוצה להגיד ואיך אני רוצה להישמע.
כשהקלטתי אותו מאד קיוויתי ללהיטי רדיו. אבל הם לא באו. ועם האכזבה באה גם ההבנה החשובה שלא זו המוטיבציה הנכונה כשמקליטים אלבום.

ב 2007 עברתי גם ניתוח מסוכן שארגן מחדש סדרי עדיפויות. ביטוי כנה של מי שאני באמת, מול עצמי, הפך לקריטי.
ברוח זו יצרתי את אלבומי השלישי, "כשהלוויתן ישן", ששוחרר ב 2010 וכלל 15 שירים. האלבום הוקלט בזמן קצר יחסית והופק באופן קונספטואלי ויוצא דופן.

ב 2009 נולדה בתי מעיין.

ב 2010 סגרתי את שנות השלושים ועימן גם סגרתי דלת על שני עשורים של עשיית מוסיקה לתיאטרון, דלת שאין לי כרגע כוונה לפתוח בשנית.
ההצגה האחרונה לה חיברתי מוסיקה היתה "הבימה הסטודיה הדרמטית מציגה" שכתבה וביימה חגית רכבי. הצגה מופלאה שהופקה במסגרת הסטודיו של יורם לוינשטיין. ההצגה אף נכנסה לרפרטואר של "הבימה", אך זאת תוך סירוב מוחלט של התיאטרון הלאומי לבוא בדברים או במשא ומתן כלשהו עם המוסיקאי או עם מישהו מיוצרי ההצגה האחרים.

היום אני מתמקד בעבודה באולפן, בהפקת אלבומי מוסיקה ליוצרים אחרים ובעשיית המוסיקה שלי.